דרק פרינס
ראשית חייו
דרק פרינס נולד בבנגלור, הודו, בשנת 1915 למשפחה בריטית בשירות צבאי. בגיל 14 זכה במלגה ללימודים באיטון קולג׳, שם למד יוונית ולטינית. הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת קיימברידג׳, אנגליה, שם קיבל מלגת מחקר בפילוסופיה עתיקה ומודרנית בקינגס קולג׳. בנוסף, למד דרק מספר שפות מודרניות במהלך לימודיו בקיימברידג׳, כולל עברית וארמית, אשר אותן שיפר מאוחר יותר בלימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים.
על אף שגדל בכנסייה האנגליקנית, דרק נטש את שורשיו הנוצריים במהלך לימודיו באוניברסיטת קיימברידג׳ ואימץ השקפת עולם אתאיסטית. לימים, כאשר הרהר בתקופה זו של לימודיו, הוא אמר:
ידעתי הרבה מילים וביטויים ארוכים, והתנסיתי בדברים שונים. אך במבט לאחור, עלי להודות שהייתי מבולבל ומתוסכל, חוויתי אכזבה וניפוץ אשליות, ולא ידעתי היכן למצוא את התשובה.
מלחמת העולם השנייה
הקריירה האקדמית של דרק נקטעה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1940 דרק התגייס לחיל הרפואה מלכותי בתפקיד שאינו קרבי, בהתאם להשקפתו האישית. על מנת להמשיך בלימודיו גם במהלך שירותו הצבאי, דרק לקח עימו ספר תנ״ך, אשר בו ראה באותה עת יצירה פילוסופית בלבד, ולא את דבר אלוהים החי.
ב-31 ביולי 1941, בעודו מוצב במחנה אימונים בסקרבורות יורקשייר, חווה דרק מפגש עוצמתי עם ישוע המשיח, אשר עמד לשנות את חייו. בהיזכרו בחוויה זו, הוא אמר:
״שמעתי את קולו של ישוע מדבר אלי בבהירות רבה דרך כתבי הקודש, ומהיום ששמעתי את קולו ועד עצם היום הזה, ישנם שני דברים שמעולם לא פקפקתי בהם יותר. העובדה שישוע המשיח חי, ושהתנ״ך הוא דבר אלוהים.
כך החל מסעו הרוחני של אחד ממורי התנ״ך הבולטים ביותר במאה ה-20.
מיד לאחר התנצרותו, הוצב דרק לשירות פעיל במדבריות צפון אפריקה, שם שירת כחובש צבאי במשך שלוש שנים. הוא הקדיש את זמנו הפנוי ללימוד התנ"ך ולפיתוח מערכת יחסים אישית עם אלוהים.
עם תום המלחמה שוחרר דרק משירותו הצבאי בירושלים והיה עד להתגשמות הנבואה התנ״כית על שיבת העם היהודי לארץ ישראל.
לידיה פרינס
בשנת 1946, נישא דרק לאשתו הראשונה, לידיה כריסטנסן, מיסיונרית דנית שניהלה בית יתומים ליד ירושלים. בכך, הוא הפך לאב לשמונה בנותיה המאומצות.
דרק ולידיה חיו בירושלים עד לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. בהשפעת לחץ הלחימה בין הכוחות הערביים והישראליים במהלך מלחמת העצמאות, הם פונו מביתם ונאלצו להגר לאנגליה. לאחר שהשתקעו במרכז לונדון, דרק החל להטיף בפינת הנואמים בהייד פארק, לעתים קרובות מלווה בלידיה ובכמה מהבנות. עם הזמן, המשתתפים הוזמנו לבית המשפחה להמשך שירות, וכך נולדה קהילה חדשה. דבר זה נמשך עד 1956, כאשר בני הזוג פרינס נענו לקריאת האל ועברו לקניה כשליחים בינואר 1957.
בשנים שלאחר מכן, ראו דרק ולידיה פרי רב בשירותם לאנשי המקום, כולל מקרה אחד בו נערה קמה לתחייה באמצעות תפילה.
בשנת 1962, אימצו בני הזוג תינוקת יתומה מקניה והיו בחופשת שבתון בקנדה. לידיה, שהייתה מבוגרת מדֶרֶק ב-25 שנה, הייתה בתחילת שנות השבעים לחייה וייחלה להתיישב בקרבת חברים ואנשים מאמינים אחרים. דחוף על ידי צורך זה, נענה דֶרֶק להזמנה לשמש כמורה לתנ"ך בכנסייה פנטקוסטלית במיניאפוליס.
דרק ולידיה פרינס
אולם, עוד לפני תום העשור, עברו בני הזוג פרינס שלוש פעמים נוספות: לסיאטל, לשיקגו ולפורט לודרדייל. התפתחויות בתחום שירותם פתחו דלתות והזדמנויות בלתי צפויות, אולם הזוג נותר נאמן לקריאותו המתמדת של אלוהים.
בשנת 1968, שירותו של דרק הגיע לשיאו בתנועה הכריזמטית המתהווה. הוא נסע ברחבי העולם והטיף את דבר אלוהים בעוצמה ובסמכות.
ב-5 באוקטובר 1975, לידיה פרינס נפטרה בשלווה בגיל 85, מוקפת במשפחתה. לידיה כתבה את הספר "פגישה בירושלים" אשר פורסם זמן קצר לפני מותה באותה שנה.
רות פרינס
בשנת 1978, נשא דרק לאשתו השנייה את רות בייקר האמריקאית, אם חד הורית לשלושה ילדים מאומצים. הם נפגשו בירושלים בזמן שדרק ביקר בישראל עם חבריו.
משחברו יחד, החל שלב חדש בשירותם, עם השקתה של תכנית רדיו יומית בשם ״היום עם דרק פרינס״. התכנית שודרה תחילה בשמונה תחנות רדיו בלבד, אך עם הזמן גדל הביקוש בקרב ההמונים וכך החלה להיווצר מורשת השירות של דרק פרינס. נכון להיום, קלטות אלו מופצות ברחבי העולם וזמינות במגוון רחב של שפות.
פרטי סיפור אהבתם של דרק ורות פרינס מתועדים בספר שכתבו יחד בשנת 1986, ״אלוהים הוא שדכן״.
דרק ורות פרינס מצטלמים ליד נהר הזמבזי, זמביה, 1985.
רות נפטרה בירושלים ב-29 בדצמבר 1998 לאחר מחלה קצרה יחסית שמעולם לא אובחנה כראוי. היא הייתה בת 68 ושירתה נאמנה לצד דרק במשך יותר משני עשורים.
מוצף באבל כבד, ליבו של דרק החל להתמלא במרירות. הוא חש בכוח טמא אשר איים להרחיקו מאמונתו באלוהים, והחליט לצאת בהצהרה פומבית בהלווייתה של רות, הצהרה שעיצבה את שארית שנות חייו. בעת שארון קבורתה של רות הורד אל הקבר, הודה דרק לאלוהים על כל פעולתו בחייה של רות, ובאופן כן וטהור אישר את אהבתו ואמונתו באביו שבשמיים. כשהרהר ברגע זה בדיעבד, אמר:
״זו היתה נקודת מפנה בחיי. ידעתי שלא אוכל להתקדם בחיי עם משקל האבל על פטירתה של רות. הדבר היה גורם לי להאשים את אלוהים לנצח ולטרוק את כל הדלתות בחיי. לשחרר ולהודות לאלוהים הייתה הדרך היחידה שיכולתי להמשיך בה.
מוות
דרק פרינס נפטר מוות טבעי ב-24 בספטמבר 2003, בגיל 88. לאחר תקופה ממושכת של הדרדרות במצבו הבריאותי, הוא הלך לעולמו בשנתו בביתו בירושלים.
דרק נקבר בבית הקברות של כנסיית הברית הבינלאומית בירושלים ועל מצבתו נכתב:
דרק פרינס מטיף בכנסיית טריניטי (היום כנסיית קורנרסטון) בסן אנטוניו, טקסס, בשנת 1974.
מורה לכתובים
בשנת 1944, בעודו מוצב במחנה אספקה רפואית בקרית מוצקין, ישראל, דיבר אלוהים אל דרק באופן ברור ואמר:
נקראת להיות מורה של כתבי הקודש, באמת, באמונה ובאהבה, אשר במשיח ישוע – לרבים.
דבר זה נראה רחוק מאוד ממצבו הנוכחי של דרק, אך עם הזמן התגשם בדיוק כפי שאלוהים הבטיח בשנת 1941:
״זה יהיה כפלג קטן. הפלג יהיה לנהר. הנהר יהיה לנהר גדול. הנהר הגדול יהיה לים. והים יהיה לאוקיינוס אדיר, וזה יהיה דרכך; אך כיצד, אל לך לדעת, אינך יכול לדעת, לא תדע.״
עד עצם היום הזה, השם דרק פרינס נותר שם נרדף לתאולוגיה איתנה ולימוד ברור ושיטתי של דבר אלוהים. אמונתו הבלתי מעורערת ומסירותו ללמידת כתבי הקודש הפכו אותו לאחד ממורי התנ"ך המוערכים והנערצים ביותר בזמנו.
דֶרֶק הינו המחבר של למעלה מ-100 ספרים ואוצר יקר ערך של משאבי לימוד תנ"ך, אשר מנציחים את מפעל חייו ותשוקתו. ספריו תורגמו ליותר מ-100 שפות, והם ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד למיליוני נוצרים ברחבי העולם.
שנה לפני מותו של דרק בשנת 2003, שאל אותו עיתונאי של "ג'רוזלם פוסט" מהו הצורך הגדול ביותר של הכנסייה כיום. "מורי תנ"ך", השיב דרק, "מורי תנ"ך רציניים". בהיזכרו בשיחה, כתב העיתונאי בשנת 2006, "אכן, היו מעטים כמוהו".
שירות ״דרק פרינס״
בחודש מאי 1971, פתח דרק פרינס באופן רשמי משרד בפורט לודרדייל, פלורידה, כדי לפרסם ולהפיץ את חומרי הלימוד שלו. המשרד, שנודע בתחילה בשם "כתבי דרק פרינס", הרחיב בהדרגה את פעילותו, ובדצמבר 1990 שונה שמו ל"שירות דרק פרינס".
כיום, משרדי Derek Prince Ministries פועלים ביותר מ-45 מדינות ברחבי העולם, כולל אוסטרליה, קנדה, סין, צרפת, גרמניה, הולנד, ניו זילנד, נורבגיה, רוסיה, דרום אפריקה, שוויץ, בריטניה וארצות הברית. המשרד ממשיך להקדיש עצמו בנאמנות לספק משאבים לרעבים מבחינה רוחנית, ובכך מקיים את החזון ששיתף דרק ביולי 2002:
״משאלתי, ואני מאמין שגם משאלת האדון, היא שהמשרד הזה ימשיך את העבודה שאלוהים החל דרכי לפני למעלה משישים שנה, עד שובו של ישוע.״
